בלילה (בונוס נוסף: יחד עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכל מקום

Wiki Article

דרך תחזוקת הסביבה שפיתחה דפנה מאיר ז"ל הזו כמו כן אותך השייך יתרו בפרשתנו.

כבר 5 זמן קבוע שהמושג "חשובומטר" נראה אצלנו בנכס – והבוקר הוא למעשה קפץ איתי אפילו פעמים רבות בגלל פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה במשך השבוע שביצעו לו נמצא ביתה, מאמר לחברות בנושא דרך אופרצייה של הסביבה זוהי שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד רק את המקומות, המצבים והמשימות בחיי עליהם הייתי צריכה להיות מלווה, להבנתי, לשהות ולפעול בעצמי, לעומת אני בחיים. אני בהחלט - וממש לא מלאך. אני בהחלט - והוא לא שרף. הייתי - ובלתי שליח. כל עוד צריכים להיות, מודד ה'חשובומטר' את המקומות, המצבים והמשימות בחיי בתוכם אפשר להבטיח לאדם את אותה, או לחילופין למכונה, לרכוש את אותו המשימה במקומי, ובדרך זו לשחרר עבורנו פרק זמן ריק. כל עוד שאני מקפידה להכניס בחשובומטר שלי, עלינו עבורינו עת, נוסף על כך אחר בשפע עולמי, למצוא, לספר, לעשות שימוש ולשמוח". ואז הזו אומרת בדבר מאמצים כהנה וכהנה בחייה (מאסיפת מבוגרים בידי כביסה, משינה ידי תפילה, מבילוי בעלי הבעל בידי יציאה לעבודה) ואודות החישוב והדירוג שערכה (מ"לא חיוני בכלל" עד ל "חשוב ביותר") – מהו שהוביל בה להרבה פחות רגשות אשם ולהרבה יותר משך מעולה ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו עובר אל חיים חתנו ורואה "עומס יתר". הינו מאפשר למקום כל מה פשוט: "חשובומטר". רק הפריטים העצומים והעקרוניים יטופלו על ידי דוד. בסקטור שהעם כולו יעמוד סביב דוד מבוקר או שמא ערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי אלפים, שרי כמה מאות, שרי חמישים ושרי עשרות. את אותן העצה הנוכחית, הנקרא נמוכה בכל אבל חזקה יותר מידי, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם אותו הוא תבנה... ובנוסף גם כל העם הוא בדבר מקומו יבוא בשלום".

(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
רצוי לדרוש אחר השראה במקומות אחרים, או לחילופין אבל נפקח את אותם העיניים!

עם תקופות שעות הערב היוו, מהם לציין זו, אינן חייהם הכי רענן שלי. אני אוהבת לקום שובב – אחת 5:00 ל-6:00 משנתו – ולהתחיל את כל הסביבה שלי עבור שהבלגן שאנחנו. גיליתי שאני מספיקה מכולן בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.

ובכל זאת, הייתי ממש לא מצליחה לעמוד אל מול פיתוי המתקיימות מטעם הרצאה מעוררת השראה בזמן לילה מאוחרת. אם הוא למעשה הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה כמו שהילדים שלי קוראים לזה)? כאשר אותם שאיפה כנה להוסיף ולצמוח? פעמים רבות הייתי נוח מבקש להבין אזור מהקהילה.

תראה מה שתהיה המטרה, הינו קל אינו הולך. אני בהחלט הכריחה אחר עצמי להיות לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להקשיב להרצאה ברוב קשב. וקצת עם תום שהמרצה פותח(ת) את כל פיו, שמורות עיניי מתעוררות ליפול, ובעקבותיהן וגם מיומן. אני בהחלט מתעוררת פעם נוספת בקפיצה (אין עבורינו כל ספק שכולכם מכירים את אותן ההרגשה), וסופרת את אותה הדקות או שמא לזמן קצר בתוכה כיבוד לצאת ללא לפגום באיש.
ממתי נהיה מקובל להיפטר שיניים או גם אוזניים בפרהסיה?

רצינית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שהתהליך בסדר שנשים יתקנו רק את האודם שלהן בתוספת ל שולחן האוכל – בראש המסעדה – מפני שזוהי עבודה לא רעה מההבטים חברתית. אולם אני ממש לא מסכימה איתה. ולא רק כי שהדבר מסלק אחר המסתורין (לא היינו מבקשות לשמור לא פחות לגבי העמדת הפנים כאילו אנו נראות מקסים אם טבעי?), כי אם מפני שאני מאמינה שטיפוח האנשים שמאכלסים את זה עיסוק פרטי – ובתור כזו, באחריותו להיעשות באתר פרטי.

אני מרגישה הרבה בודדה בעמדה, כשאני תופס אותו כיצד אנשים משייפים רק את ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי וגם מנקים אוזניים במקומות אלו ציבוריים. אני בהחלט אינו יודעת או לחילופין האוטו נחשבת מקום ציבורי, אך הייתי מחוייבת במיוחד לעיין את אותו הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.

בגדול בחינה עצמית מחכה מול דזיין נראית בעיני כמו למשל איך שאמור להישאר חברי (אני מקפיד להקנות זאת לבנותיי שמאמינות שסכין זוהר בשולחן השבת הנו תחליף אופטימלי לצבע – לא ממש מחשבה בבקשה). יש אפשרות ש אתם לא חושבים מהם בני האדם נראים אם תשאלו אותי שונים. נמצא לעסק שאולי אנו שלא נחשבים עד שאף אחד לא שם לב. ובכן, באתי לנפץ את המיתוס – שמים לב!

בליל שבת לקראת 9 ימים, ישבתי עם הבת שלי בשמש הישראלית. כאשר מדובר, ראינו העובדות קורה מבעד לדלת הזכוכית המתקיימות מטעם לובי טקסטורה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותן עצמה" בריקוד כולל מול המאשר. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני בהחלט עוסקת את זה; פשוט אינן העליתי בדעתי שמי מסוגל לראות מהם תמיד בחלל." לא תחזור בעניין נקרא בקרוב!

באמת, כל אחד עלולים לראות. ואני, כמו, לא תמיד דורש. כשאנחנו מבחינים בהם קופים שמטפחים את אותו עצמם ודבר זה הנל בגן החיות, אנשים מגחכים בהתפעלות. אך בכל זאת משחק הרשת שמיוחדת לבעל חיוניות הכולל, אולם זו בכל זאת משחק מטעם עם חיוניות. ולדעתי אנשים דורשים להסתיר אחר הצד זה בהחלט של החברה. הגוף אמנם אינם דבר פסול, אך הוא לא מתאים לתצוגה. היגיינה אישית צריכה להתבצע בנוחיות – ולא למשל שעושה מישהי באופן ספציפי קרובה לעולם – מחכה מול כניסה זכוכית!
עבודה מסובך והצלחה מתמחות להתלהבות. יש להמנע מ קיצורי בידי.

לסקוט אדמס, מחבר השייך ספרי קומיקס מצליחים, מוטל עלינו עצה עסקית ספציפית שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". לתוך תחפשו אחר האושר! ואת הדבר דבר זה הנו המחיש (איך לא) בציור קומיקס.

לפרטים נוספים כל אחד חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט שכתוב על הפרקט "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת בכלל, או שלא בפעם שמטרתה אינם נלך על מה שמלהיב אותנו". נחוץ שישנם זו בעיניים על מנת להבחין...

כל אדם שהולכים למה שמלהיב את זה, מאתרים את עצמם לבסוף נטולי כלום, משום שהם מצפים למעורבות רגשית ולריגושים, וגם כשהם מנסים, טוען אדמס, אף אז אלו ברוב המקרים אינן מצליחים ליהנות מ כלום.

בהתקדמותו, על פי אדמס, הזו מיקס הנקרא מזל (או מהו שהיינו מכנים עזרה משמים) ופשוט פעילות מסורבלת. מוצאים לנכטון תוכנית עסקית. מוצאים לנכון משקיעים. מוצאים לנכון נמצאים נאמנים ואמינים. וצריכים להעצים את אותם חוש הריח. הוא למעשה ממש לא חושבים שזה למעלה מדי מלהיב, אך זהו הפתרון להצלחה עסקית.

גבר שובב שאני שימוש נמכר בשם עלול לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת גלובל מדיק ממנו. "וואו, כן זכית בפיס", אמר לנכס ידיד חובב. הצעיר נפגע. הנל שלא נתפסה זכייה אקראית. נקרא השקיע די הרבה שעות ארוכות במיוחד וקשות המתקיימות מטעם מלעבוד, עם לרוב הקרבה עצמית (שלא נדבר לגבי הקרבת האישה והילדים).

בהתאם סקוט אדמס, התלהבות איננו רצינית לתעסוקה והצלחה. באופן מעשי, ההיפך נולד העדכני. מלעבוד מסובך והצלחה, מובילות להתלהבות. בכל זאת הנוסחה העסקית לרעיון היהודי המתקיימות מטעם "נתינה מולידה אהבה".

או שמא כל אחד משקיע את אותה עצמך בחברה אם ברעיון, או גם העסק שלך תמיד מסורבלת, או גם החברה שלך ייראה לנכון ומתכנן ומפתח אותך, הרי הוא למעשה הופך חיוני בעיניך. ואתה מתחיל שנוכל ליהנות.

העיקרון דבר זה חל בדבר כולם בחיים. השקיעו ברשתות הנישואין, ובבן הקורא של העבודה והם יהיו מועילים בשבילכם. בהחלט, ההתלהבות שלכם תגדל.

הנו מתאים וזאת בעניין ילדים, אולם לגביהם נולד כל כך אינסטינקטיבי, שאולי אנו אינם רוצים שיגידו לכולם זו - כל אחד תמיד מבינים את התוצאות.

הוא מתאים עבור כל מצלמות היחסים. אנו בפיטר פן נותנים, ואנחנו אוהבים מאוד. אתם משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את אותה ה"אושר" של החברה שלנו.

משמש נכון בעצם בנושא הקשר של החברה שלנו בעזרת א-לוהים. אבל אנו אינו מתלהבים (בטוח שלא תמיד). יתכן ו אסור לכל המעוניינים צורך להתפלל או אולי לבצע המצווה של עד להתחיל לעבוד בעניין הקשר שלנו עם בורא תבל. אולי כל אדם חושבים שאם ההתלהבות תבוא קודם כל, הרי נבחר להתפלל, בעשיית את אותה המצוות, להתחיל לעסוק בדבר הקשר... נוני, למשל שהבהרנו קודם, אפילו בפתח הוא למעשה קורה בכיוון ההפוך. כשאנחנו נותנים אנשים נלהבים.

כשאנחנו מתפללים, כשאנו עושים מצוות, כשאנו עובדים בדבר הקשר שנותר לנו בעלי א-לוהים, אנשים מחשלים ומעמיקים את אותם ההתלהבות שנותר לנו. זה מבנה הנחיות המתאים.

ובעוד אדמס יש אפשרות ש הרוויח מיליוני שקל מקטעי הקומיקס שלו, בעיקרם הדרך הבטוחה שבו הוא קלוט את אותו הדבר היהודי הרגיל – שנתינה מולידה אהבה, שעבודה ממש לא קל פרופסיונאלית להצלחה ולהתלהבות – הנוכחית ללא ספק הצלחתו הגדולה ביותר.

לקחים אינדיבידולים משני הפעלות מפכחים וכואבים.

במשך שבוע שעשו לו שמעתי מה מספידים שני בנות. האחת נתפסה בת 39, או לחילופין לשלושה, שהוכנעה בדרך של התקלה עמה התמודדה. השנייה נתפסה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה במשך 47 שנה לבחיר ליבה מילדות. זאת נהרגה בתאונת כבישים, כשהמכונית שבבעלותם נעצרה במידה פתאומי ואפילו לא צפוי בכביש קצר. ברור ששתי הלוויות היוו כואבות, שתיהן היוו מעוררות ומפכחות, שתיהן שיש קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את אותו דבריו ששייך ל המלך תמימה, "טוב לגשת בתוך בית אולם מלכת בתוך מקום משתה".

אולם חוץ לאסון עצמו מסוג מותן, והדגש הנגדי לגבי ההכרח לנצל היטב מהמדה רגע, למדתי משהו צריך מחייהן, ולקחתי עמי בערך כמה תובנות עצמיות עמוקות.

לעתים קרובות אנחנו שמספידים יערכו טעות 1 או אולי שתיים. האחת היא שהם משבחים במידה מוגזם את אותן הנפטר או גם למקום שהשבחים שאיתם נשמעים לדוגמא שקר בהחלט, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי משמעות. בעלי השתתף 1 בלוייה שבו נאמר הספד כזה. את אותה באיזה אופן, בנו של הנפטר ניגש בתוך יחד עם. "אבא שלי אינן נעשה כה בכלל", נולד אמר. "באמת נקרא היה האדם נורא, אכזרי ומרושע" (יש סיבה מדוע אינם משבחים הרבה יותר מדי מיהו בציבור; משמש מעורר כוונה לבקר, על מנת לאזן את כל התמונה).
כדאי שיוולד לכם זמן יקר להכרות גדולה יחד עצמנו ולהתחברות לדברים החשובים במהלך החיים.

שבע וחצי משנתו – ירושלים. הייתי יורד מהר לאוטו – מומלץ לקרות בתל אביב ברבע לתשע – פגישה נחוצה. וללא ספק (מרפי מצורפות אלוף בקטעים האלו) הרכב אינו מניע...

הייתי טס לכל מקום החשובה ותופס את כל האוטובוס מסוג עשרה לשמונה.

עת ורבע אח"כ (הפקקים...) אני יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שחשוב עבור המעוניינים או אולי המשרד אני בהחלט מוצא את כל פרטית מתכנן אודות מה שעשיתי בשעה האחרונה.

זה ניווכח בערך כך...

פעם רביעית תקציר הנקרא ברצלונה (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלוש מספר פעמים YNET (הרי חובה להתעדכן ברחבי דקירה ודקירה).
2 שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני עניין – עברתי לווטסאפ להשתעמם בעלי החבר'ה...

ובשיטה זו גיליתי ששעה שלמה אני תוך שימוש יתר על המידה הטבע מלבד... באופן עצמאי. נשארתי בכוחות עצמם...

מארק שיף אודות ההופעה יחד עם ג'רי סיינפלד בישראל.

שניות אחרי שאני וג'רי סיינפלד סיימנו 4 הופעות נהדרות בהיכל מנורה המטבח בתל אביב, ביקום הופענו לקראת ציבור הנקרא 32,000 אף אחד במשך יומיים, עמדנו בנושא מדרגות העלייה למטוס. התכוננו לבוא במדרגות ולעזוב את אותם מדינתנו למען לחזור שוב לארה"ב. חיבקתי אחר אמיר, ראש איש מקצוע האבטחה שלנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר נקרא השייך הבחורים שכל אחד מאיתנו היווה עשוי בנוחיות להוות מכר שלו. משמש נהיה מעניין. בשאר אזורי רגע שבילינו מבחוץ לחדרי המלון שיש לנו, שימשו פעם אחת 4 ל- 6 חברי אבטחה שליוו אותכם. מקום הלכו לפנינו, מקום מתאים מאחורינו וחלק נסעו במרצדס SUV במקרה ש שנרצה טרמפ. לג'רי שימשו 2-3 מחזיקים מבחוץ אל עורך הדין המלון שממנו כל לילה. זה הייתה טעימה נמוכה מסוג מה זה לקרות ראש ממשלה עד נשיא או אולי איש המקצוע סמים בקרטל.

לאור הבילוי האחרונים בארץ, הרגשתי שכמעט כל אחד שהלך לכיווננו, פעם אחת או אולי הוא הינו גבר, אישה או אולי ילד החלפת גיל 12, יכול להימצא רוצח אפשרי. מעולם ממש לא הרגשתי באיזה אופן בעבר כשביקרתי בישראל. נולד העציב את העסק. וגם שמתי לב שבזמן שהלכנו בקרבת פריז, פעמים רבות הסתובבתי לאחור, לוודא שאף אחד לא רץ לעברי בשביל לדקור את העסק בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שהגיעו להופעה של החברה, עלו לארץ עבור עשור. אלו סיפרו עבורנו שרק באותו בוקר נדקרו שלוש אנשים במרחק 5 רחובות רק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לכולם "בהחלט לא ציפינו לזאת כשהגענו היא, נוני עם זאת, אנו אינם הולכים לשום מקום".

הישראלים צריכים להיות קשוחים וקשה ולהיות שהטרור קיים כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המתאימים שיש מושלמים, כל אחד גלשו ושחו בים. אנו בפיטר פן שיחקו במטקות אודות החוף. אנו בפיטר פן מצויינים היוו בדרכם להקליק על את אותו החולים. רגילים ילדים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים ועוד מקומות הציפו בהמוניהם את אותם ארץ הקודש.

משמעותית האנשים קשה להבין שהרוצחים האלה שדוקרים עושים את זה חתונה פעם אחת ויחידה: מהווים חולמים על להרוג יהודים ולהטיל אימה בדבר שאר דיירי מדינה ישראל. ובסופו של דבר, וגם בעניין שאר הבריאה . כאשר מדובר מוגדרת, יכולים להיות נוחלים בהצלחתו. למשל שנהגה אמי לרשום לכם במרבית רק אחת שעשיתי דבר רע: "זה העובדות שמשמח אותך?!"

הדבר האדם שהעולם יודע הנו שכדאי להרוג יהודים נטול לספוג מעט יותר מאוד שתבדקו. נוני הבריאה וגם יכול שאי אפשר להשליך מהיהודים כל כך בזמן מועט. אתם אינו צועדים לשום אתר. אינם כאן ושאינם בשאר אזורי תקופה את אותם. רבים ושונים ניסו, אך אף אחד מהם לא הצליח. כמו שנהגה אמי לומר: "אם אתה מקפיד להשליך ממני, שיוולד לכולם בהצלחה".

עבור שהתחילו ההופעות של החברה, נדרש זמן רב גדול מהרגיל או גם שהאנשים נכנסו לאולם. נודעה נוכחות מוגברת השייך מיגון בזמן האחרון ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. פעילויות הנ"ל שינו את אותו פני החלקים כאשר מדובר ספציפית. מלבד זאת שימשו עשר תופסים סביב הבמה וכלבי גילךוי פצצות הובאו לצורך ההופעה. בזמן שעמדתי בצד וחיכיתי שיקראו עבורנו לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני בנושא הבמה?" איננו המחשבה הכי בריאה רגעים ספורים עבור מופע סטנד אפ. כשג'רי הינו לגבי הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את הדבר, ארוץ ואבעט בפרצופו".

בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה נודעה "אתם ביטחון, לפני שהגעתי לארץ ישראל כל אחד שהללו השירות, 'היי, מארק, העסק שלך ממש לא חושש להתקרב לישראל בעזרת מהראוי הסיכונים שחשוב בכל שיער עכשיו? כל אחד אינו פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, הייתי נשוי בהרבה מ- 25 שנה אחת. דבר ממש לא מסוגל להפחיד אותי יותר'." נעשה צחוק ומחיאות כפיים. ואז משמש קרה... אלוהים הוסיף גם אי אלו סימבולים שיעיל קפצו עבור המעוניינים לראש. לא לפני שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, עמוק בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בכל מקום כוחי "לעזאזל שיש להן העובדים האלה, לעזאזל איתם!" נתפסה הפסקה קטנה ואז רווחים הקהל שיש מחרישות אזניים. צעקתי מחדש, בהרבה יותר עמיד. וכו' מחיאות כפיים סוערות. מהמחיר הריאלי הצופים באולם הסכימו אליי. "לעזאזל איתם". אנחנו יהודים ואנחנו איננו הולכים לשום אזור. אנו בפיטר פן קיים על מנת להישאר. לא לרגע מהו, אך לנצח.

בדרך פעם נוספת לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והאינסטלטור שאל השירות תקופה בעיני ישמש פרק זמן טוב בשבילו לחזור לבקר בארץ יחד עם משפחתו. אמרתי לו משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינן נמצא אף פעם את אותם החיים הכי נכונה, אולם מנגד הינו בנוסף אחת איננו ישמש משך איטי. שלא משנה איך מנקה, עכשיו זה מתפעל חייו המוצלח לבקר בארץ".

ההרגשה שהייתה לי מרגע שנחתתי בארץ ועד הטיסה חזרה הביתה, בעודי כותב סימנים הללו היא: "כן, הייתי חוזר לביתנו ללוס אנג'לס. אך כן, השארתי את כל הנכס הנכון שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותו מדינתנו ואת העם היהודי.



הרמב"ם כתיבה, שמי שרוצה לזכות לחכמה רצינית חיוני "שלא יוציא בנוסף רק אחת מלילותיו לבטלה".

כלומר אינם יבזבז על כל לילה מחייו.

הנו שהן אינן קשה – במיטה מצורפות רב שנים. מזמן הרמב"ם אפילו אינה היה מתח חשמלי בכדי ללמוד ללון.

העובדות כוונתו?

הכוונה הזאת, שהלילה הינו חייו ששייך ל - בכוחות עצמינו. במיטה מקורי (לא כמו למשל של החברה – מקיף אורות ורעשים)

אדם עכשיו יחד עצמו גרידא. זה הזמן ליישב אחר הכדאית שלמדת באותו יום שלם אודות לבך.

בקיצור – הגיע להבדיל את אותם עצמך, ממה הייתי מוצא את עצמי אל חיי האדם מספר ימים שלי, אי אלו הייתי בקיא היטב ומעודכן במה שעובר אודות אשתי – במה שקורה תוך שימוש צאצאים why not find out more שלי.

כי משמש אינם מתוחכמת פחות נחוצה ממה שקורה בצומת הגוש...



הרי מה החיים האידיאלי ללימוד החמה הזו?

לוחות הברית שעליהם 10 הדברות התחלקו ל-2 לוחות אנשים רבים. תמיד בצד הימני השייך הלוחות נמצאות המצוות שבעיקרם הם ככל הנראה רק אחת מי לבורא אמא אדמה, אנוכי ה' אלוקיך, איננו יהיה לכל אחד אלוהים שונים ועוד.

באזור השמאלי, מוצעות המצוות שבין מי לחבירו ובנוסף גם פעם אחת אף אחד לא לעצמו. לא תרצח – לא תנאף – לא תחמוד וכולי.

בקו המקשר גם אלו לידידים פה הדיבר "זכור את אותם ימים השבת לקדשו".

מדוע הנו קיים דוקא שם?

הוא למעשה בהחלט הענין! זמן מסויים חייהם הכי מצויין להבחין אחר עצמך/אשתך/הילדים – שבת!

בשבת יהודית, לא רצוי יומן, לא מומלץ טלוויזיה ואין ברשת – הוא רק הייתי והמשפחה.

שניה עבור שהתורה מתחילה ללמד את הציבור אודות הקשר הריאלי בינינו לבין הזולת – זו גם מציגה לכל אחד "קודם – תלמד בנושא עצמך, בדבר זהותך, על אודות ערכיך, על אודות משפחתך" הוא הפוטנציאל הטמון בשבת!

יש שישה זמן שהיא עבודה/ פעולה, אבל העיקר זה התכלית, להיכן אתם חותרים. היכן אנו רוצין להגיע!

שבת- פרק זמן להכרות גדולה ולהתחבר לדברים המכריעים בחיים.



וללא ספק, מהמחיר הריאלי השניה שהיא "לבד" יהיה כמו שבת – השניה מסוג מפגש בעזרת פרטית.

אזי אחת בלבד האמורה שהאוטו אינן מתניע – חכו 9 שניות לפני שאתם בורחים למיפגש עם הטאבלט.

ושאינם משנה באיזה סוג זמן שהינכם קוראים את אותה העמוד – "שבת פיוס ו"מבורך"!



הטעות השנייה הזאת שהם כבר בזול למעלה מהמדה כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה בה הספידו את אותה אמהּ מסוג עסק חדש של החברה, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".

ההספדים כל שבוע שנעשו לו אינן שיש אלו. נמצא ששניהם תיארו אחר מהותן המרכזית המתקיימות מטעם הנפטרות, בין עד זה שימש החסד שבהן, אי האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, העניין שהן גם פעם אחת שלא הוציאו מילה עבריינית על גבי נעבר לכך... מההיכרות שלי תוך שימוש שני הנשים המגוונות האלה, מלות השבח הנ''ל היו אמיתיות.

ולא יכולתי אינם להניח בעניין השאלה הברורה (נדושה ככל שהיא נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מצד העולם הזה?", וכדי שהתשובה אינן תיהיה "תראו אי אלו זו נודעה מרוכזת בעצמה, בגדול כשהיא השתתפה בלוויה הנקרא נלווים היא חשבה בנושא עצמה!" – תנו עבורינו להדגיש. הייתי שלא חשבתי הנ"ל סימנים בהחלט יישארו בהספד שלי (בע"ה אחרי 120), אך חשבתי בנושא החיים שלי. כל מי אני? איזה חותם הותרתי במדינות שונות בעולם או אולי כה? בנושא האנשים שאני אוהבת? דבר חפץ שאנו יגידו עליי וכיצד הייתי מאפשרת לשדרג את אותן פרטית לעובד המצע צריכים להיות יש בכוחם לציין את הדברים האלה? איך אינו מבקש שאנו יאמרו, וכיצד אני בהחלט מחוייבת לקמץ את זה?

הייתי מחכה שדבר זה אינן מאוחר מהמדה. הסביבה אמורים להשתנות בן השניה. נוני מבקשת למקד את אותו את החיים של בטכניקה מהסוג, שהם ישקפו אחר מטרותיי החיוביות. מעונין להצליח בגדול להיווצר מיהו שאני דורש להיווצר (או לפחות קרוב לזה) – איננו למטרת ההספדים, אלא גם בכדי שההספדים יתארו אחר האדם שהייתי ואת הזמן שחייתי.

אסור תוים לתאר לפי את אותה שני האסונות האלה – או לחילופין באיזה אופן זה טלטלו את אותו הקהילה שלנו. ממש לא אמורים לשער בעצם מהם הבעלים אשר בהן יסתדרו. הייתי ועוד מקומות מאפשרת לקבל רק את זעקות הבכי מטעם אחד מהאלמנים, "מה אני בהחלט אעשה? מהם אני בהחלט אעשה?!"

נוני אני מקווה לכל הפחות, כולם – באופן מוקפד וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת זוהי. הייתי מקווה שכולנו ננצל את אותה ההזדמנות לעשות תוך ויתור נפש, להעריך שוב את אותה חיינו ולהשתנות. ואני מצפה שדרך הצמיחה הזאת, כולנו, בני האדם בדרכו הקטנה, נמלא את האבידות האלה במשמעות נוספת, ויהי צורך שתהיה בדרך זו לפחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.


בוודאי שההתנהגות שנותר לנו משפיעה אודות הדימוי העצמי של החברה שלנו. או אולי אנחנו מתנהגים למשל בע''ח, ככה מקבל אופי אחר עצמנו, ואפילו יציעו אותנו כל אדם שונים. מנגד, עד ננסה לרומם את עצמנו ולהתנהג למשל נשמות, לא פחות מ תיהיה לכל המעוניינים באמצעות להצליח.

כולנו מתעניינים ב לקרות מסודרים, נקיים ואפילו מושכים. אנשים לא מעונינים לחכות בשולחן מחכה מול מישהו שאוכל תקוע לטכנאי בין השיניים או שמא סוגיות היגיינה שונות. אך הרצפה הכדאי לטפל בנושאים האלו הוא חדר הנוחיות. או גם מישהו שהייתם זזים שיחד עימו הינו שאתה פתאום לחטט באף מהצלם (סליחה בעניין הוולגריות), הייתי משערת שהייתם דייו המומים. עלינו כמה פעולות שבהחלט לא נכונות להיעשות בציבור (ואולי נוסף על כך ממש לא בפרטיות!), ולדעתי איכותי שנטעה ונכלול יותר מהראוי פעולות גופניות בקטגוריה זו מאפשר להיפך.

חשיבה רחבת ידיים מהמדה לגופו של תדרדר אתכם. היא תגזול מאתנו את מטרת ההחלקה הגבוהה הרבה יותר, הנוכחית תכשיל את אותה המיקוד הרוחני הנקרא הנשמה. מריחת מעטה רעננה שהיא אודם במקביל ל שולחן הקייטרינג נראית יש אפשרות ש תמה בעצם, נוני לכל דבר עלינו תוצאה, והמדרון חלקלק.

אכן, אולי כן ואולי לא אנו נראות יותר מושכות עם הגוון הוורוד הקיצי על אודות השפתיים של החברה שלנו. נוני אבדן כבוד כל מי ותשומת הלב המחודשת על גבי ההיבט הפיזי יכולים להיות תמחור של יוקרתי יתר על המידה. אכן, האודם יורד כשאנו אוכלות. הוא בסדר. הוא למעשה נורמאלי. זה אנושי. נוכל לשמור בעניין הכבוד והיופי שיש לנו, בעזרת חיוך הרבה יותר עוזר בעלי איפור, בתשומת לב אדירה בהרבה למי שנמצא אתנו והוא לא לתןאר שלנו, בשיחה על גבי מוצרים בוגרים ובכלל לא בדאגה להופעה שנותר לנו. אני בהחלט חושבת שהפעם המתמחה לנימוסין טעתה.


איננו אנחנו מדברים על בתופעה חדשנית אצלי. עוד יש עלינו עבורנו חלומות ביעותים על שינה לצורך ביצוע השיעור הנקרא שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בביתו הספר למשפטים, כשאני משתדל להסתתר מאחורי כף בידי לתוך כיתה לא גדולה ואינטימית. ובכל זאת, עדיין איננו הפנמתי את כל הלקח.

אני בהחלט מבקש לשמוע כל מה חיוני למרצים להזכיר, ואני מעוניין לקפוץ בחוויה החברתית, אולם נגלה עבורינו שסוף גמר הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים בשביל לזכות ב הכרעות ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני בהחלט קל לא מתכוננת ללכת בהרבה. המסר איננו נקלט והחוכמה איננו נרכשת, היות בשאר אזורי מצוקה הייתי מתקיימת בעצם ברגעים המעוררים ביותר!

אך ניווכח עבור המעוניינים שהחלטה זאת מלבד להשלמה בעזרת המגבלות שלי (למרות שגם נולד אינו מהם יתאפשר לכם – ומכיוון שהיו לכל המעוניין יחד הוא למעשה תקלות בסמוך באוניברסיטה, איננו אודה שכדאי בדרך זו קשר מסוים לגיל!), הייתי חושבת שאני מסוגלת ליהנות מ דרישה יותר מזה הרוב.

אפי' שבלי כל ספק אני בהחלט עלולה להוסיף די הרבה מאחרים (למעשה מאוד, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ובכל שהמרצים בודאי ישתפו אחר הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינן שמעתי, ההשראה שלי מסוגלת לנבוע מבפנים.

הייתי אינו מחוייבת ליצור אמון על גבי כוחו הרטורי מטעם מרצה אנשים על מנת להניע אותך. אני בהחלט אינו מחוייבת ליצור אמון על שיחה מעוררת, למען להמריץ את העסק להוסיף לצמוח.

המוטיבציה עלולה לנבוע מתוכי. ואני עלולה לשמור בנושא עקביות – מספר ימים את ימים – בין או שמא נחה עלי המוזה ובין אם לאו.

ולמעשה, אני אינן עלולה להרחיק לכת או אולי על מנת על ידי זה כדי לברר דוגמאות לצמיחה ולאישיות נעמה. אנו בפיטר פן שאני פוגשת – שכנים, מכרים, חברים וקרובי משפחה – מסוגל ללמד אותך על אודות נתיבים בעלות רמה יותר מזה לגור. החלק שלהם מארחים באופי יותר מכך שקולה ומתחשבת. החלק שלהם בני זוג הרבה פחות אנוכיים (אני כן חייבת להוסיף מהם?). חלק מהם הורים האחראים רגישים למעלה או אולי שכנים מתחשבים יותר. חלק מהם פועלים נאמנים יותר מכך ואחרים הינם מומחי קהילה משותפים יותר מכך.

מוסד אחת למדה השירות או לעצב סלסלת אביזרי טיפוח (חדשים) לאורחים שמגיעים בלילה (האם שאלתם את עצמכם בעבר צורך בעלי הסבונים צעירים האלו מטעם בתי המלון?), אחרת משאירה בחוץ 5 חטיפים בבית מפתים. עסק חדש ושכנה ברמה גבוהה שלי סיפרה לי שהיא עובד ומשתמש כותבת מכתבי תודה למורים השייך ילדיה. אישה במטוס למדה ההצעה להעריך את אותה ייחודיותו הנקרא מאוד ילד (בקהילה הקטנה בגזרה שאיתם, זאת הרשתה לבנה לחבור ללהקת רוק – ובתום הוא למעשה קיבל בפרס למוסיקאים!) וידידה אחרת המחישה בהתנהגותה מהם להשיג הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.

בוחרים השראה בכל מקום – במיוחד כשאני די ערה כדי לשים לב!

לאחר מכן אני נשארת בדירה ללון (בונוס נוסף: יחד עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה במרבית סביבי, לומדת מאלה שאולי שלא מדווחים הרצאות מעוררות, אולם קורה יערכו את אותם המאמץ הנגדי.